קצת פוליטיקה: קצת תקשורת: קצת איזון
עסקת השבויים אושררה אתמול בממשלה. כתבי החדשות בישראל חקרו את שרי הממשלה שוב ושוב: “האם החזרת גופות שווה את חגיגות הנצחון של החיזבאללה?” וגם “האם את/ה לא חושב/ת ששחרור מחבלים חיים תמורת חללים יעודד חטיפות נוספות בעתיד?”
אוקיי, בואו תעצרו רגע. תרגיעו.
יחסית לעסקאות קודמות, המחיר שישראל משלמת הוא — בעיני — כמעט אפסי. הלבנונים ייקבלו בחזרה חלקי גופות, וגם שלושה-ארבעה לוחמי חיזבאללה שנשבו בזמן מלחמת לבנון השנייה. אה כן, ואת סמיר קונטר — שהוא אומנם רוצח שפל וראוי היה שיינמק לנצח בכלא, אבל בסופו של יום היה מחבל זוטר ולא איזה ארכי-טרוריסט שמהנדס פצצות או מכין תוכניות מסובכות. בנוסף, הוא ישב 30 שנה בכלא וגם התחרט על מעשיו במספר ראיונות שונים, כך שהסיכויים שיחזור לתקוף ישראלים נמוך. בשום אופן לא הייתי תומך בשחרורו שלא במסגרת עסקת שבויים כי הבנאדם באמת רצח ארבעה אנשים, ביניהם ילדה קטנה, אבל צריך גם להכניס את כל העסקה הזו לפרופורציות הנכונות. אפילו הלבנונים לא חושבים באמת ובתמים שהצליחו להשיג מחיר גבוה, ואותן חגיגות שהתקשורת הישראלית כה מפחדת מהן יהיו יחסית צנועות ומהירות — אחרי הכל, סמיר קונטר הוא בכלל דרוזי, שגם התנער בפומבי מהדת המוסלמית.
אמרו גם לא מעט פרשנים, ובצדק, שמי שמעוניין לחטוף ולפגע, יינסה לעשות זאת בין כה וכה, בין אם המחיר שייקבל בתמורה יהיה יחסית גבוה יותר או יחסית נמוך יותר.
השאלה שאני מעלה היא זו: מדוע התקשורת הישראלית מציגה את העסקה כ”רע במיעוטו”, כ”בכייה לדורות”, בתור משהו שייתנקם בנו בעתיד ויחמיר את המצב הבטחוני. בלשון המעטה, אלו הגזמות פרועות.
האם התקשורת בארץ מצפה שקובעי המדיניות ייקבלו החלטות עפ”י גודל החגיגות שמקיים האוייב, וכמות האוכל שתוגש שם?! הרי הסיקור התקשורתי הרחב ביותר של אותן חגיגות ייתרחש פה בארץ ולא בלבנון, מלווה בתילים על גבי תילים של פרשנויות מהבילות ומלאות פתוס.
מדוע זהו המצב, שבמקום לחזק את המורל הלאומי, ולהציג את העסקה כנצחון של ישראל, או לפחות כמהלך סביר וראוי — עסוקה במקום זאת התקשורת המקומית בחיזוק מורל האוייב, בסיקור חגיגותיו (כולל בן כספית או שניים שלבטח יידווחו במסווה מהשטח), ובהלקאה עצמית בלתי פוסקת??
יש לי תאוריה, שקיימת בגדר השערה בלבד, ללא שום עובדות מוצקות שייגבו אותה, מעבר לתחושת בטן מציקה. ואותה תאוריה גורסת שמרבית התקשורת בישראל כה סולדת מאהוד אולמרט, האיש והפרסונה, שהיא לא מוכנה בשום אופן לשבח את האיש, או אפילו לסקר באופן אובייקטיבי לחלוטין את מעשיו. אפילו אם ההסטוריה האישית של אולמרט אכן נגועה בשחיתות ובספינים אינסופיים, לא ייתכן שתגובת הנגד התקשורתית תהיה עד כדי כך לא מאוזנת.
כראש ממשלה, אולמרט מייצג את ישראל, בין אם נרצה או לאו. אולי חושבים כתבים כאלו ואחרים, אפילו באופן לא-מודע, שפגיעה תקשורתית במדינת ישראל כמוהה כפגיעה במי שעומד בראשה. במעמקי ליבם, הם מהרהרים “שן תחת שן, ספין תחת ספין”.
כך או כך, טוב שהעסקה אושרה, ועכשיו הזמן להחזיר סוף סוף את גלעד שליט.
