צבע לי ביצה
בני דודנו הנוצרים צובעים ביצים בחג הפסחא. קוראים לביצים הללו Easter Eggs, ויש להן גם משמעות נוספת בתחום הבידור, האמנות, והאינטרנט. להלן ההגדרה של ויקיפדיה:
A virtual Easter egg is an intentional hidden message or feature in an object such as a movie, book, CD, DVD, computer program, or video game. The term draws a parallel with the custom of the Easter egg hunt observed in many Western nations.
This practice is analogous to hidden signature motifs such as Diego Rivera including himself in his murals or Alfred Hitchcock’s legendary cameo appearances. An early example of these kind of “Easter eggs” is Al Hirschfeld’s “Nina.”
והנה ההגדרה ל Easter Egg שמצאתי בתוכנת בבילון (קצר ולעניין): הפתעה החבויה באתר אינטרנט או בתוכנה (בצורת הודעה או תמונה).
דוגמה אחת לשימוש מאסיבי ב”ביצי פסחא” אפשר למצוא ב”אבודים”. בסיום כל פרק, אתרי המעריצים מלאים בדיונים אודות הביצים שכל אחד מהם הצליח לשלוק בידיו (so to speak) מתוך הפרק. זה לא היה אבא של לוק שעבר ברקע בפלאש-בק של קייט?
שואלת מעריצה נלהבת. לא, עזבי את זה, הדיילת של המטוס לבשה את החולצה האהובה של ג’יי ג’יי אברהמס!
עונה מעריץ אחר שמתגורר במטרופולין ענק במרכז סין שאיש במערב לא מכיר את שמו.
בכל אופן, בזירה הישראלית אין מספיק שימוש בביצי פסחא, לעניות דעתי. אמנם יש לנו מודעות גדולה לרפרנטים עצמיים בסגנון דרמות קיטשיות או טלנובלות בפריים-טיים שצוחקות במופגן על עצמן. אבל הדבר נעשה באופן ברור ומוחצן, ובשונה לחלוטין מתרבות ה Easter Eggs האמריקנית, בה אמנים ויוצרי סדרות מחביאים — באופן מרומז וכמעט נסתר — תוכן משני, שמתקשר עם המעריצים, בתוך התוכן המרכזי. כמובן שיש בכך את הסכנה שאף מעריץ לא ייגלה בסופו של דבר את התוכן שהחבאת כל כך ביעילות, אבל הדבר רק מגביר את ההנאה של המעריצים, שמשקיעים שעות על גבי שעות בשינון אינטימי של התוכן ובפיתוח מעורבות עמוקה בינם לבין יוצרי הסדרה.
רוצה לומר, במקום לדחוף בדיחה פנימית ולרוץ לספר לחבר’ה, עשו ההפך: נסו להסתיר אותה.
וטיפ לחברים בערוץ 10: השרדות 2.0 זו הזדמנות מעולה לתרגל קצת שליקת ביצים.
