פסיכולוגיה של רשתות חברתיות
פייסבוק נכנס לזירה הישראלית בסערה לפני 10 חודשים בערך, ומאז השתנו חיינו ללא הכר… טוב, בסדר, חיי השתנו ללא הכר.
אני רוצה לדון היום בקצרה במשמעויות החברתיות והפסיכולוגיות שיש לרשתות חברתיות, ובעיקר פייסבוק, על הגולש היחיד. כבר נכתב בעבר באינטרנט על כך שהשימוש הנפוץ בפייסבוק, הפך את כל “סרבני פייסבוק” לעופות מוזרים, ולמען האמת השאיר אותם מחוץ ללולאה של שכבת מידע חברתית שכיום נתפסת כבסיסית.
אם כן, לחץ חברתי מחד, וצורך במידע חברתי מנגד, דוחף אנשים להצטרף לפייסבוק. אך ברגע שהכניסו רגלם בדלת, מופעל עליהם כעת לחץ מסוג שונה. זאת משום ש אתרים חברתיים כדוגמת פייסבוק משמשים בתור סמל סטטוס. האתר יוצר, הן במובלע ובן במתכוון, פלטפורמה נוחה להשוואה בין-אישית: למי יש יותר חברים? מי מקבל יותר יחס ומתנות דביליות מהחברים שלו? מי מדורג יותר סקסי/חמוד/מצחיק ע”י מכריו בכל מיני אפליקציות שמטרתן המוצהרת היא להשוות בין אנשים?
פן נוסף של רשתות חברתיות הוא הגדרה מחדש של הגבולות האישיים. האתר מספק לכל דורש (אמנם עפ”י הרשאות פרטיות מותאמות אישית) מידע על הספרים האהובים עליי, האירועים שאני הולך אליהם, רשימת חבריי, עם מי ניסיתי להתחיל ברשת, תמונות של מכרים בהן אני מופיע (גם אם לא אישרתי את הופעתי באותן תמונות), ועוד, ועוד, ועוד. כמובן שיש לכך לא מעט השלכות.
ראשית, הרצון לשמור על הפרטיות — וחוסר הנכונות של אדם מסויים לחשיפה טוטאלית בפרופיל שלו — יכולים להתפס כחוסר בטחון. במילים אחרות… לא רק מספר החברים, אלא גם דרגות החשיפה והשיתוף שלי מהוות סמל סטטוס בפני עצמן. האם יש פה ניצול ציני ומכוון מצד מתכנני האתר של חוסר הבטחון ושל הרצון הבסיסי של כל אחד מאיתנו להשתלב חברתית? אני לא חושב כך, אם כי התופעה בהחלט מאפשרת ניצול שכזה בדיעבד.
שנית, החשיפה הזאת היא בלתי הפיכה. בין אם מדובר במאגרי המידע של גוגל, או של פייסבוק, או של כל מיני אפליקציות משנה, מידע שהעלתי לפייסבוק — ואולי יותר מאוחר התחרטתי והסרתי או שיניתי אותו — קיים אי שם על גבי שרת כזה או אחר, ועל-ידי כך הוא גם זמין במידה כזו או אחרת לכל דורש. בני זוג, מעסיקים, בני משפחה, ולקוחות, יכולים במספר לחיצות כפתור לדלות עליך כמויות עצומות של מידע, שסביר להניח שאפילו אתה לא זוכר יותר.
לבסוף, הרשתות החברתיות גם מציעות משהו משחרר בחשיפה שהן מציעות. כל אחד מאיתנו מקבל “הזדמנות שנייה” לעצב אישיות כרצונו, אותה יוכל להציג לרוואה לעולם. אנשים שבנסיבות חברתיות בעולם האמיתי הם יותר ביישנים או שקטים מטבעם, ולא מאפשרים בקלות לזולת להתוודע אליהם, יכולים כעת להפגין בפומבי את עולמם הפנימי העשיר והמורכב באמצעות פייסבוק ודומיו. זוהי פלטפורמה שמזרזת — ואולי מעקרת?– הכרויות בינאישיות. אנשים רבים מצהירים בפרופיל שלהם על נטייתם המינית, על שאיפותיהם הכמוסות, ועל המוזיקה האהובה עליהם. אם בעבר היו אלו התוודעויות אינטימיות שהיו נלחשות אך ורק לחברים קרובים, לאחר הכרות ארוכה ובניית אמון הדדי, כיום אני מסוגל לספק לכל העולם קטלוג אישי (של מי אני) בראשי פרקים. וכמו שכבר אמרתי, יש בכך משהו משחרר, אך גם אפקט מרדד.
אני בפייסבוק, משמע אני נגיש.
לטוב ולרע.
אני מכור לפייסבוק. אולי יש לך רעיון איך יוצאים מזה?
לא מסכימה איתך. לא חושבת שיש לפייסבוק כזה כוח, ובתור סרבנית פייסבוק כמו שאתה קורא לזה אני לא מרגישה כמו מוקצה. יש חיים גם מחוץ לאינטרנט, אתה יודע.