פצצות זרחן. הפגזת בניינים רבי – קומות בכדי לחסל תחנות טלויזיה זרות. פגיעה בבתי חולים ובמבנים של האו"ם — בעוד מזכ"ל האום נמצא בביקור בארץ.
הקריין מדווח בחדשות השעה, ואז המוזיקה הקופצנית של גלגל"צ ממשיכה להתגלגל. "טוב שחזרתם אלינו, יש לנו אחלה תוכנית בשבילכם היום."
מעל 90 אחוזי תמיכה במבצע הנוכחי. טוקבקיסטים צמאי דם. ראש ממשלה שפולט הערות ילדותיות, כאשר ההסטוריה כבר הוכיחה שיש קשר מקרי ביותר בין שרירי לשונו לבין כוונותיו האמיתיות. נשיא זחוח ומרוצה מעצמו, שמחכה, בדיוק כמו כל שאר העולם, שאובמה ייכנס וייעשה סדר בבלאגן שלו. השקט והזחיחות הן מתנות הפרידה של בוש.
"ואלס עם באשיר" רוכב על גבי אדי המלחמה (ההיא, והזו) כל הדרך אל גלובוס הזהב, והלאה.
מפתיע אותי שאף חייל, בסדיר או במילואים, עוד לא הביע סירוב לשגר נשק כימי אל תוך אוכלוסיה אזרחית, או להפגיז רבי – קומות ומחסני דלק בלב שכונות מגורים.
מפתיע אותי שהתקשורת הישראלית כל כך אדישה לפשעי מלחמה שמבוצעים בשמה ובשם שאר ישראל. (הקישור אינו מיועד להיות ציני.)
משהו נוסף?
תגיות: זרחן · ברק אובמה · בוש · עזה · מלחמה ושלום ניתן להגיב
ניתן להגיב ↓
עדיין אין תגובות...ניתן להגיב על ידי מילוי הטופס למטה.