אין לחם יש שעשועים
קראו היטב את הקטע הבא, הלקוח מפוסט שכריס וויליאמס פרסם הבוקר בפנקס:
The wheels have been coming off the Web 2.0 bandwagon for a few months now. News that the “Long Tail” theory – an article of faith for True Believers – doesn’t fit the real world was broken here in November. And now, on less philosophical ground, Deloitte has come to the stunning conclusion that providing unlimited online storage for everyone, forever, isn’t necessarily the best idea for a business anyone ever had.
On a social network, you’re the product rather than the customer. In fact that’s completely true of all ad-supported websites including El Reg, and true to varying degrees for all media. But as it transpires, the difference is that on Facebook you and your friends just aren’t worth very much at all.
The social networking boom (in users, not revenues, you understand) was fired by free software and cheap storage – it’s just not cheap enough. We witnessed the early effects of that fact with the closure of also-ran video site Stage6 earlier this year.
Facebook meanwhile has revenues, thanks to ad deals cut as its buzz peaked in 2007. In net it is losing hundreds of millions of dollars to build the world’s largest database of personal trivia. Its most likely fate is as the subject of a small acquisition in the next two years that ought to prompt blushes at Redmond over the $240m Microsoft paid for a mere 1.6 per cent of preferred Facebook stock. The likely buyer will be the owner of a web search business (Google, Microsoft, Yahoo!), who will use Facebook as a loss leader to send queries through its contextual text ads system. To see this in action revisit Google’s $1.6bn acquisition of YouTube.
מה המסקנה, הידועה משכבר? להקים מיזם אינטרנט שמטרתו מכירת שטחי נדל”ן לרשתות פרסום כגון AdSense זו אסטרטגיה עסקית כושלת. זה אולי עובד ב”מרכז” הרשת, היכן שהתנועה גועשת ושוצפת במיוחד, אבל ככל שאנחנו מרחיקים למטה לאורך “הזנב הארוך”, פרסום אינו מסוגל לספק מקור הכנסה עיקרי למיזם אינטרנט. ראו, אפילו פייסבוק ויו-טוב מתקשות בזה, קל וחומר אתרים פרובינציאלים יותר.
אם לחדד יותר את הנקודה, המשוואה של "נספק בידור בחינם = ההמונים ייצרכו גם פרסומות" אינה נכונה, במידה שבה מתחילים לייצר רווח. כאשר אדם מתחבר לרשת חברתית כזו או אחרת, הוא אינו נמצא במצב (ב Mode) של חיפוש מוצרים ושירותים נוספים (אלא אם כן זוהי מטרת הרשת החברתית). לעומת זאת, אדם שמשתמש במנוע חיפוש, מעוניין לגלות יעדים חדשים (אולי הוא אפילו מחפש במפורש כיצד לבזבז קצת כסף), ועל כן נטייתו ללחוץ על מודעות פרסום — שמופיעות לצד תוצאות חיפוש אורגניות — חזקה הרבה יותר.
במילים אחרות, פרסום הוא מקור הכנסה רלוונטי כאשר הוא מגיע בתוך הקשר של חיפוש (חיפוש מידע, חיפוש שירותים ומוצרים, וכו’). לא בתוך הקשר בידורי.
