קיציס כמשל
טוב, דבר ראשון בואו תצפו בוידאו הקצר הזה. הוא אמנם רחוק מלהיות אובייקטיבי, אך הוא בכל זאת מעביר נקודה חשובה.
וקחו גם רגע לעיין בכתבה הזו.
אוקיי, עכשיו אפשר להתחיל…
הבחירות המוניצפליות בתל אביב רוויות פופוליזם ומנטליות של עדר כבשים. עזבו את זה, הן רוויות אנוכיות מגלומנית. ולשם דוגמה, אני רוצה להתמקד ברשימת “רוב העיר” שאייל קיציס דואג לקדם.
הדבר הכי קל בעולם זה להיות נגד. “אנחנו נגד זיהום האוויר”, אבל בו בזמן אנחנו גם נגד “המחסור בחנייה”. אנחנו נגד “ההתעללות בתושבים ובשוכרי הדירות” אבל בלי למצמץ אנחנו גם נגד “סגירת מקומות בילוי הממוקמים בלב רחובות מאוכלסים אחרי שעה מסויימת” וכמובן נגד “הצורך להוציא היתרי בטיחות”. אבל מה שהכי מטמטם אותי זה לקרוא שקיציס יוצא גם נגד דוחות חנייה:
“קודם כל, אין שום סיבה לרשום דוחות לתושבי תל אביב שחונים בעיר, כל עוד הם לא מפריעים למעבר תקין של כלי רכב והולכי רגל.”
אף על פי שאני נמנה עימם, חלק גדול מקהילת הצעירים אשר גרים בשכירות במרכז תל אביב שוכחים לעיתים קרובות שהאינטרסים שלהם הם לא האינטרסים של כל תושבי העיר. ועם כל הכבוד, אנחנו לא באמת “רוב העיר”. יש גם שכונות צפונית לירקון, שכונות מזרחית לאיילון, יפו אחת גדולה דרומית לפלורנטין — אלו הרוב הדומם של העיר. ורק בגלל שאני עברתי לא מזמן להתגורר במרכז העיר, זה לא אומר שראש העירייה צריך לפרוס בפניי שטיח אדום, ולהגיד לשכנים הזקנים שלי שגרים כבר 40 שנה בעיר הזאת, שייסבלו בשקט וייתנו לי ולכל החברים שלי שבאים מחוץ לעיר לתפוס את מקום החנייה שלהם ולהרעיש בכיף כל הלילה במועדון שממוקם למטה.
בצד השני של נתיבי איילון של האוקיינוס האטלנטי גם ברק אובמה התחיל בתור קיטש של תקווה ושל “Change”, אבל עם הזמן התגלה שהוא גם מסוגל לחשוב לפני שהוא פותח את הפה, מסוגל לנמק באופן בהיר את המצע שלו ולהסביר מדוע הוא חושב שהאג’נדה שלו מסוגלת להועיל לכמה שיותר אנשים.
כמובן ש”רוב העיר” היא לא הרשימה היחידה שרוכבת על גל ה”אנטי” ועל גל ה “זה הכי מגניב להצביע לרשימות אלטרנטיביות כי כל החברים שלי מסתובבים עם החולצות שלהן -- למרות שאף פעם לא באמת טרחתי לברר את הפרטים“. במידה רבה, אני חושב שגם “עיר לכולנו” נופלת לקטגוריה הזו (למרות שהשם כבר מצביע על כוונות יותר אינקלוסיביות ופחות אקסלוסיביות). בין אם אני מסכים או לא מסכים עם המצע ובין אם אני תומך או לא תומך במועמדים שרצים ברשימת “עיר לכולנו”, העובדה בשטח היא שרוב התומכים שנתקלתי בהם כלל לא מכירים את המצע או את המועמדים (מלבד דב חנין) אבל הולכים להצביע עבור הרשימה הזו כי יש לה באזז חשמלי.
ואין טעם אפילו לדבר על אורן שחור ועל הכרזות השחורות מטעמו שזועקות “52% חושבים שחולדאי מתעלל בהם”. אחלה מצע, אורן!
בסופו של יום, כולנו ראינו מה קרה למפלגות הנישה בבחירות האחרונות לכנסת, וכיצד הבחירה בהן פגעה במפלגות רציניות יותר.
למען הסר ספק, ברור שיש לי את ההעדפות הפוליטיות שלי, ואולי חלקכם/ן יינסה לנחש אותן על סמך הכתוב, אבל האמת היא שאני עוד לא בטוח למי אצביע, ובכל מקרה אני לא מתכוון לקדם פה בבלוג רשימה או מועמד כזה או אחר. מטרתי בפוסט הזה היא להתלונן על הפופוליזם, האנוכיות, ומנטליות העדר שהופכת את הבחירות הקרבות לסוג של כוכב נולד.
בסה”כ רציתי להיות קצת “אנטי”. זה הכי ק(ו)ל.
אהלן
אני חושב שאתה צריך להתעמק יותר במצעים של המפלגות.
אני באופן אישי פעיל ב ‘רוב העיר’, ואני יכול להגיד שלכל בעיה ו’משהו שרשימה הולכת נגדו’, יש פתרון קונקרטי.
בעיות חניה? – צריך להוסיף תחבורה ציבורית שתוריד את הרלוונטיות של השימוש ברכב.
שכר דירה? – צריך ליישם את תוכנית 70-30 (כמו במדינות שונות בעולם), שתוריד את ‘הלחץ’ שנוצר על דירות במרכז תל אביב ובכך ירדו גם מחירי הדירות.
בשורה התחתונה – אני מזמין אותך לאתר רוב העיר, לקרוא את המצע ולהתרשם מהדרך בה אנחנו רוצים לפתור את הבעיות. לא רק להצביע עליהן…